עורבני Garrulus glandarius

בעת התרגשות, העורבני פורש את ציצת הנוצות שעל ראשו.

תמונות: 1 - 2 - 3
שיוך: עופות
בית גידול: חורש, חורשה נטועה, סלעים ומצוקים, מעזבות וצדי דרכים
מקום במארג המזון: אוכל-כל
שכיחות: שכיח מאוד
תפוצה בארץ: הגליל, צפון הנגב, מדבריות יהודה ושומרון, מישור החוף והשפלה, הכרמל, הגולן, הרי יהודה והשומרון, העמקים
תפוצה ברמת הנדיב: החורשה הנטועה, נחל הנדיב, אזור החיץ
קבוצה: עופות
תיאור: העורבני הוא ציפור שיר ממשפחת העורבניים. הוא מהעופות הגדולים והמפותחים ביותר בציפורי השיר. העורבני חי בסבכי עצים, ביערות וחורשים דלילים וגבוהי-עצים. שם הוא מקנן ומוצא מזון.
העורבני, כרוב בני משפחת העורבניים, חי בזוגות. במסגרת משפחתית חיים העורבנים עד לרגע שבו נוטשים הגוזלים הצעירים את נחלת הוריהם.
על המסגרת המונוגמית הם שומרים כל החיים.
העורבני הוא עוף זהיר, המנתר בזריזות בינות לענפים ונוטה להיעלם בסבך כאשר הוא חש בהפרעה או בסכנה.
שירתו נשמעת כצרחה צרודה, אך הוא נוהג לחקות קולות של בעלי-חיים רבים, גם של חתולים.
הוא אוכל-כול, כשאר בני משפחת העורבים, אך חביבים עליו במיוחד בלוטי אלונים. את עודפי המזון הוא מסתיר במקומות מחבוא.
העורבני שודד קינים על ביציהם וגוזליהם ומשום כך תוקפות אותו ציפורי שיר ומתגודדות סביבו. ידועים מקרים שבהם טרף עורבני קינים של בני מינו.
בעונת הקינון, בונים בני הזוג את הקן על ענפים דקים, בחלקו העליון של העץ. בבסיס הקן מונחים ענפים שהעורבנים תולשים מהעץ. על בסיס זה הם מוסיפים שורשים שחפרו ותלשו מהקרקע. משך בנייתו  של הקן כשבועיים-שלושה.
נקבת העורבני מטילה שתיים עד שש ביצים. הדגירה מתחילה מהביצה השנייה או השלישית, והיא מבוצעת על ידי שני ההורים.
משך הדגירה הוא כ-16-17 יום. העורבני דוגר פעם אחת בעונה, אך רק בכשליש מהקינים מצליחים הגוזלים להגיע לגיל שבו הם פורחים מהקן.
העורב האפור הוא כנראה האויב העיקרי של העורבני. גם בני המין עצמם עלולים להוות הפרעה ואיום.