צפע ארצישראלי Vipera palestinae

מומלץ להכיר את דגם הצבעים של הצפע, כדי להיזהר ממנו.

תמונות: 1 - 2 - 3
שיוך: זוחלים
בית גידול: חורש, חורשה נטועה, סלעים ומצוקים, מעזבות וצדי דרכים, מתחת לסלע, מחילות, שיחייה
מקום במארג המזון: טורף
שכיחות: שכיח
תפוצה בארץ: הגליל, צפון הנגב, מדבריות יהודה ושומרון, מישור החוף והשפלה, הכרמל, הגולן, הרי יהודה והשומרון, העמקים
תפוצה ברמת הנדיב: נחל הנדיב, אזור החיץ, המצוק
קבוצה: זוחלים
תיאור: הצפע הארצישראלי הוא נחש ממשפחת הצפעוניים, כמו רוב הנחשים הארסיים בארץ. זהו נחש מסוכן, הנפוץ מכל הנחשים הארסיים בארץ והגדול שבהם, וכן הוא נפוץ בחבל הים התיכוני המיושב. הוא שוכן בסלעים, שדות וחורש, פרדסים וביישובי אדם.
אורכו עד 1.35 מטר ומשקלו עד 1.5 קילוגרם. צבעו אפור-צהבהב או חום. לאורך גופו פס של מעוינים חומים כהים מחוברים זה לזה, ובצדי גופו כתמים בצבע הפס. על ראשו ציור חום בצורת V, שחודה פונה קדימה.
סימן היכר לרוב בני משפחת הצפעוניים הוא: קשקשי הראש קטנים מקשקשי הגוף.
הצפע הארצישראלי שוכן קרקע, אך הוא בעל כושר טיפוס טוב למדי ונמצא לעתים גם בסדקי חומות ועל עצים. הוא פעיל בשעות הלילה, בעיקר באביב, בקיץ ובסתיו. במשך היום הוא חבוי במקומות מסתור.
טרפו העיקרי: מכרסמים (חולדות ועכברים אהובים עליו במיוחד).
לאחר ההזדווגות הנקבה מטילה את הביצים במקומות מסתור. היא מטילה 30-10 ביצים (בהתאם לגודלה), והן בוקעות אחרי 6 שבועות. אורך הצאצא כ -20 ס"מ.
אמנם נחש זה מועיל לאדם, משום שהוא ניזון בעיקר מעכברים ומחולדות, אך הוא גם מסוכן מאוד! הארס שלו משפיע על מערכת הדם של מי שהוכש (הורס תאי דם, נוגד קרישה) ומשפיע באופן קשה גם על מערכת העצבים, שרירי הגוף משתתקים, ושיתוק שרירי הנשימה גורם למוות.
האם אפשר להינצל? - משנת 1955 קיים בארץ חיסון מוצלח נגד הארס של הצפע, ומאז מקרי המוות של בני אדם שהוכשו - נדירים.
אויביו הטבעיים של הצפע הארצישראלי: הנמייה, החוויאי (עוף דורס), וכמובן - האדם.